זכותו של חשוד ו/או עצור להיוועץ בעורך דין טרם חקירתו או לאחר תחילת חקירתו הוכרה בפסיקת בית המשפט העליון בתהליך פסיקתי מדורג כששיאו בפרשת יששכרוב (ע"פ 5121/98), כמרכיב חוקתי של הליך פלילי הוגן, ממש כמו "זכות השתיקה".
הפרה בוטה של זכות ההיוועצות בעורך דין עלולה להביא לפסילת הודיית חשוד שהושגה לפני שניתנה לנאשם הזדמנות להיוועץ בסניגור.
במילים אחרות ופשוטות, אדם הנחקר כחשוד, לצורך הדוגמא בתחנת משטרה והוא לא מיודע בדבר זכותו להיוועץ בעורך דין או/ו שלא ניתנת לו ההזדמנות לפגוש עורך דין ובסופו של יום נגבית ממנו הודעה בה הוא מודה בעבירה/עבירות המיוחסות לו – יש וניתן יהיה, בהתקיים נסיבות שונות, לראות בהודייתו זו ככזו שנגבתה שלא באופן "חופשי ומרצון" וככזו היא תיפסל שכן ראיה זו לא תהא קבילה.
יובהר ויודגש כי קיימים מקרים חריגים בהם תהיה נתונה לגוף החוקר סמכות למנוע מפגש בין חשוד לעורך דינו, כגון מפגש של עורך דין עם חשוד עלול לסכן באופן ממשי את החקירה או לסכל מעצרם של חשודים נוספים באותו ענין וכו'. ברם, מניעת מפגש שכזה מוגבל בתקופות שנקבעו בחוק ואין כל מטרה להפוך את החריגים הללו לכלל.
פעמים רבות נתקל כותב חיבור זה בלקוחות המגיעים למשרדו שלא "השתמשו" בזכותם להיוועץ בעורך דין בטרם חקירתם במשטרה או בפני רשויות אחרות (רשויות מס וכו'). המנעות נחקר מלהיוועץ בעורך דין הנה טעות קשה שיכולות להיות לה השלכות מרחיקות לכת על עתיד החקירה המתנהלת כנגד אותו נחקר. חוקרי המשטרה/הרשויות הינם חוקרים מנוסים כשבגיבוי החוק והפסיקה רשאים להפעיל תחבולות (הוגנות להבדיל מהבלתי הוגנות) על מנת לקדם את החקירה כשברוב המקרים חוסר נסיונו של הנחקר בחקירות אלו לרבות המתח העצום וההתרגשות בהם הוא נתון עלולות להכשילו במתן תשובותיו ומכאן תהא הדרך קצרה לגיבוש תשתית ראייתית שעלולה להוביל לכתב אישום כנגד הנחקר.
לא רק שהזכות להוועץ בעורך דין הינה זכות יסוד של כל נחקר אלא שהימנעות מלעשות בה שימוש על ידי נחקר מיד, בהזדמנות הראשונה, עלולה לסבך את מצבו של הנחקר ולהרע את התשתית הראייתית נגדו, כשבייעוץ נכון והכנה מתאימה לחקירה משפר הנחקר באופן משמעותי את יכולתו להתגונן מפני החשדות המועלים כלפיו ובכך משפר סיכוייו לסגירת התיק כנגדו או בקבלת כתב אישום מרוכך לעומת זה שעלול היה להיות מוגש נגדו.
מאמר זה אינו בבחינת חוות דעת משפטית ואינו משמש תחליף לייעוץ משפטי!
